לצד רשימת אורחי הכבוד המרשימה שפסטיבל בירושלים מציג השנה, תחרות הסרט העלילתי מסתמנת כאחד המרכיבים המעניינים בפסטיבל השנה. שלא כמו בעבר כששמו של הפסטיבל הלך לפניו והיה בו די כדי למשוך על פי רוב את הבולטים שבבציר הסרטים, השנה פורסם שהנהלת הפסטיבל החדשה היתה צריכה לשכנע כמה מהיוצרים להפקיד בידיה את הבכורה לסרטיהם. בסופו של דבר, התחרות כוללת רשימה חזקה ומאוזנת שמשלבת איכות ופוטנציאל מסחרי. מבין שבעת הסרטים בחרתי לכתוב על שניים שמצאו חן בעיני במיוחד.
מנשה נוי ורונית אלקבץ בהופעה מרשימה ונעדרת פאתוס
גט, המשפט של ויויאן אמסלם
במאים: רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ ישראל, צרפת, גרמניה 2014
רק לא מזמן התבשרנו בפרסומת שהתיימרה להיות ויראלית על מהפכה במוסד הרבנות. המהפכה בשעות הקבלה לא הפריעה לאחים אלקבץ להקדיש את החלק השלישי והמוצלח ביותר בטרילוגיה הכוללת גם את "ולקחת לך אישה" ו"שבעה" לביקורת נוקבת על המוסד הארכאי.
נראה שהאופנה העכשווית בקולנוע הישראלי הוא דרמה משפחתית שנסמכת על לוקיישן אחד. המגמה הזו בולטת בסרטים כמו "פרינסס", "הרחק מהיעדרו" ו"את לי לילה" (שני הראשונים מוקרנים גם בירושלים) בהם מככב לוקיישן מרכזי, דירה צפופה בה חלק לא מבוטל מהעלילה מתרחש בשעות הלילה. צמד האחים היוצרים הלכו אפילו צעד רחוק יותר, על "גט" ניתן לומר שהוא סרט קאמרי, במובן הטוב של המילה. כמעט כל כולו קורה בחלל אחד, חדר דיונים קטן בבית הדין הרבני. לעומת הדירות הקודרות העמוסות ברהיטים ישנים, הריהוט הבסיסי באולם הדיונים חושף קירות לבנים בוהקים מוארים בתאורה פלורסנטית. באופן מפתיע הסרט מלא בהומור שעומד כמעט בניגוד למה שהיינו מצפים מהסיטואציה הריאליסטית שמקבלת חיזוק מהתפאורה הדלה. לחלל הריק יש תפקיד נוסף, הוא משרת היטב את הסרט בכך שהוא משאיר את כל תשומת הלב לשחקנים.
זהו סרט של שחקנים. הסרט מציג אנסמבל שהורכב בליהוק קולע כשכל אחד מהשחקנים קיבל רפליקות מדויקות ומשיב בתמורה הופעה מעולה. בין השחקנים ניתן למנות את מנשה נוי בתפקיד עורך הדין של מבקשת הגט, אלי גורנשטיין בתור אב בית הדין, רונית אלקבץ בתפקיד האישה שמצליחה לבחור בכל רגע במידה המדויקת של הבעות הפנים, ששון גבאי בהופעה שכולה איפוק ודיוק ומעל כולם בולט השחקן הצרפתי-ארמני סימו אבקריאן בתפקיד הבעל סרבן הגט שמראה שמשחק טוב ועשיית קולנוע הם הרבה מעבר לשליטה בשפה.
שרית לארי אוחזת בידו של אבי שניידמן שמגלם משורר צעיר המחבר מילים בוגרות
הגננת
במאי: נדב לפיד ישראל, צרפת 2014
בשנה שבה חוזרים תסריטים ריאליסטיים בנושאים קשים עם התפתחות עלילתית מעטה הסרט של נדב לפיד בולט לטובה עם סיפור בעל חוט עלילתי מורכב ומעניין. במרכז הסרט עומדת שרית לארי בתור גננת חובבת שירה. יום יום היא מקבלת את פניהם של הילדים בני החמש ומעבירה את זמנה במחיצתם עד שהוריהם שבים לאסוף אותם. כדי להפיג את השעמום או להחזיר תוכן לחייה מול השגרה המשעממת בעיניה היא משתתפת בחוג שירה וכתיבה יוצרת בהנחיית משורר מלא בחשיבות עצמית. כל זה עד הרגע שבו היא מגלה שמה שחיפשה כל הזמן מסתתר אצלה בארגז החול. יואב בן החמש, ילד מעט מופנם ובן לאב עשיר ושחצן, מתגלה כמשורר מוכשר עם מילים בוגרות בצורה יוצאת דופן. את התסריט המיוחד לפיד השלים בבימוי מוצלח ובשל שמצליח להתגבר לא רק מעל הנקודות שעבדו פחות בסרטו הקודם "השוטר", אלא גם למחוק את הטעם הרע שנותר מהסרט הישראלי האחרון שעסק בגננת בגן ילדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה