‏הצגת רשומות עם תוויות קלאודיה לוין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קלאודיה לוין. הצג את כל הרשומות

יום שני, 25 במאי 2015

טוטו ואחיותיו ראיון עם במאי הסרט - דוקאביב 2015

לעומת הדיווחים של עמיתיי מפסטיבל קאן "דוקאביב" נשמע כבר פחות זוהר, אך עדיין לא התייחסתי לפסטיבל השנה ואיכותו מחייבת. מנהלי הפסטיבל דיברו על יותר ממאה סרטים, ומהתוכניה ניכר שהוקדשה תשומת לב רבה לבחירתם. מבין הסרטים שראיתי אוכל להמליץ על כמה במיוחד. הסרט הזוכה בתחרות הישראלית "עד קצה הזריחה" של סילבן ביגלאייזן על אימו. זה סרט קטן ומשעשע, חכם ומדויק. הסרט צפוי להיות מוקרן בסינמטקים ובעתיד ישודר בטלוויזיה ברצועה של הרשות השנייה. ראובן ברודסקי, שכבר זכה בפסטיבל עם סרט הביכורים שלו לפני שלוש שנים, הציג סרט צנוע ורגיש נוסף על בני משפחתו. במרכז סרטו החדש "שבעה ימים בסנט פטרסבורג" עומד אחיו, שכבר 12 שנה נמנע מלהגיע לבקר את משפחתו בישראל בגלל עבירת עריקות מהצבא. הסרט זכה בפרס ציון לשבח בפסטיבל, וישודר בערוץ Yes דוקו.


סרט נוסף הוא "מאורת הזאבים" של קריסטל מוסלה, שמצולם בקפידה וערוך היטב ואי אפשר להתעלם משבעת האחים המקסימים והיצירתיים שאביהם היה חרד לבטחונם בשיכון של דיור ציבורי בניו יורק וכמעט ולא נתן להם לצאת מפתח הדירה. לעומתם קלאודיה לוין המפיקה הותיקה ביימה סרט נוגע ללב על דרי רחוב שהיו רוצים דירה משלהם. צריך לציין לטובה את האומץ של הערוץ הראשון שתמך בסרט הלא פשוט הזה וישדרו בעוד כחודש. אם כבר הזכרתי ילדים וחסרי בית, הסרט הטוב ביותר שראיתי בפסטיבל הוא הסרט הרומני "טוטו ואחיותיו". זה סרט מעקב חברתי שמציג תמונת מציאות קשה מנקודת מבט של הילדים - בלי הנחות וללא הסברים. ראיינתי את במאי הסרט אלכנסדר ננאו.


Toto-Andreea.jpg
טוטו ואחותו אנדראה, סרט מעקב מנקודת מבטם של הילדים


טוטו ואחיותיו
במאי: אלכסנדר ננאו                            רומניה, 2014


הבמאי הרומני אלכסנדר ננאו חי כיום בבוקרשט. הוא  נולד ברומניה וחי תקופות ארוכות מחייו בגרמניה, שכן אימו היא בת למיעוט הגרמני ברומניה. הוא עבד כעוזר במאי בהפקות תיאטרון ובהפקות קולנוע עוד לפני שהלך ללמוד קולנוע. בתיאטרון הכיר את מי שהיה למנטור שלו, הבמאי הגרמני פטר צאדק, שהלך לעולמו לפני מספר שנים. בעיניו העבודה לצידו של צאדק לימדה אותו יותר מאשר כל לימודי הקולנוע. ננאו התקבל ללמודים באקדמיה לקולנוע וטלוויזיה בברלין במסלול בימוי אחרי שהיה כבר בעל ניסיון בעשייה קולנועית. לטענתו הוא העדיף לעבוד בהפקות מקצועיות, וגם להרים הפקות משל עצמו עוד לפני שסיים רשמית את לימודיו.

כיצד פגשת את המשפחה לראשונה ומה גרם לך לרצות לעשות סרט על שלושת הילדים?
"הוצע לי מחברת הפקות רומנית לבצע תחקיר עבורם על קהילות צועניות ברומניה. התחלתי להסתובב בקרב קהילות שוליים של בני רומה ברחבי המדינה. פגשתי הרבה ילדים נהדרים, והתחלתי לדמיין את עצמי במצבם ולשאול את עצמי, מה היה קורה  לו הייתי נולד לנסיבות כאילו? איך הייתי מתמודד כילד בן 8 או 9  עם המחשבה שלמרות כל החלומות והרצונות יש תחושה שהגורל חוסם כל אפשרות לצאת מהמצב הזה? הרגשתי שזו התמודדות פסיכולוגית מרתקת והתחלתי לחפש ילדים עם סיפור חיים עשיר ואופי מעניין שיוכלו להחזיק סרט של 90 דקות. זה היה הבסיס ליציאה לצילומים. בדבר אחד הייתי משוכנע, זה חייב להיות סרט מעקב טהור מנקודת מבטם של הילדים."

Vizita.jpg
טוטו ואנדראה מבקרים את אימם בבית הסוהר

במשך כמה זמן ליווית את חיי הילדים? כמה שעות חומר גלם אספת באותה תקופה?
"צילמתי את המשפחה במשך תקופה של יותר מארבעה עשר חודשים. הקפדתי על מעקב אחריהם בזמן אמת. מעולם לא ספרתי כמה שעות של חומר מצולם צברתי, הניחוש שלי שהגעתי ל- 350 או 400 שעות של חומר גלם."

באילו שיטות נקטת כדי להשיג שיתוף פעולה מלא מצד הילדים?
"בניתי מערכת יחסית איתם שמבוססת על אמון מלא. אני מניח שעצם זה שגיליתי בהם עניין ונכנסתי לחייהם, כאשר לאף אחד אחר לא היה אכפת מהם, עזר לרכוש את אמונם. הקשר ביננו עשה את הסרט למעניין וחשוב, וגם העובדה שיש מי שנכון להאזין להם ושומר איתם על קשר אותנטי."

Tren1.jpg
אנדראה גיבורת הסרט, לא פחות מאחיה טוטו

בסרט ישנם כמה רגעים מאוד קשים ואינטימיים, האם היו רגעים בהם היית צריך להניח למצלמה ולא לצלם?
"לא, לא ממש היו רגעים בהם רצית לצלם ולא היתה לי אפשרות. היתה לי מערכת של אמון מלא עם כל מי שמופיע בסרט. אפילו ברגעים הקשים ניתן לי לצלם בפתיחות והם בטחו בי בכך שאני לא שופט אותם."

איך הגעת למבנה הסרט? מתי, לדוגמה, חשבת על המוטיב של שטיפת הרגליים של טוטו או מוטיבים חוזרים אחרים בסרט?
"למבנה של סרט שמבוסס על כמה סיפורי עלילה של דמויות שונות (טוטו, שתי אחיותיו - אנדראה ואנה והאמא י"ע) הייתי צריך ללמוד את החומר המושלם בחדר העריכה ולראות אם כל קו מספיק חזק. אחרי צפיה וניסיונות הגעתי למבנה האידאלי מבחינתי, של חשיפה נכונה של הסיפורים והאינפורמציה  ושל קצב מתאים. הרגעים בהם אנדראה דואגת לניקיון הרגליים של אחיה הקטן באים להראות את הדאגה שלה כלפיו ללא הסברים, זה עניין חוזר ששמתי לב אליו רק בחדר העריכה, לקראת סיום העבודה על הסרט."

AnaAndreea.jpg
לצד התקווה המשפחה משלמת מחיר כבד

לסרט יש סוף פתוח, מה היתה הסיבה להשאיר את הצופים בתחושה כזו?
"מבחינתי הסוף אינו פתוח, הצופים מקבלים את הרושם של ההתפתחות של כל אחת מהדמויות. כל אחד מהם יודע מה הוא רוצה ומוכן להלחם על זה. בסרטים דוקומנטריים רבים  הסוף אינו מציע יותר מדי אינפורמציה ומשאיר מקום לשאלות כמו 'מה קרה לאחר מכן?'. הייתי רוצה שהצופים ימשיכו לחשוב על הדמויות בסיום הצפייה וימשיכו להעסיק את עצמם בסיפורן. עליהם לשאול את עצמם מה הם ראו עכשיו ולהציע תשובות משלהם לסיום."

מה קרה לטוטו, לאנדראה ולאנה מאז סיום הצילומים?
"טוטו התפתח יפה, כפי שנראה בסרט. הוא חי עדיין בבית היתומים והולך לבית הספר באופן סדיר לכיתה המתאימה לגילו. טוטו גם ממשיך בריקוד והשתפר מאוד ביכולות שלו כרקדן רחוב. אנדראה חיה עם החבר שלה מחוץ לגבולות הגטו של בני הרומה. אנה לעומת זאת חזרה למאסר אחרי שלא עמדה בתנאים של תקופת המבחן."

מדוע הסרט נקרא "טוטו ואחיותיו"? בחלק גדול מהסרט הדמות המרכזית היא אחותו אנדראה.
"מבחינתי טוטו עומד במרכז של שלוש הנשים ומחבר ביניהן. זה נכון שבשלבים מסוימים אנדראה היא היותר אקטיבית מבין האחים, אבל מה שמניע אותה, לצד הסיפוק שהיא משיגה מההתקדמות שלה והאהבה בחייה לאחרונה, הוא הדאגה לטוטו. ההשפעה שלו על האחיות ניכרת, אילולא טוטו שתי האחיות היו פונות לכיונים מנוגדים כבר מזמן."


pool.jpgטוטו מתאמן בריקודי רחוב

מבחינת האתיקה סרטים דוקומנטריים נבחנים תחת זכוכית מגדלת, על אחת כמה וכמה כשמדובר בסרטים על ילדים. מה היא עמדתך בנושא? האם נתקלת בביקורת או בהתנגדות לסרט על הרקע הזה?
"אני אתן לך דוגמה, הסרט התחרה בפסטיבל דוק-לייפציג. כל השופטים רצו לתת לו את הפרס הראשון, מלבד אחד שהטיל וטו. זה היה במאי עלילתי גרמני. השופטים התווכחו על כך מולו כל הלילה ולבסוף קבלנו ציון לשבח. עמדתו של אותו שופט היתה שאין לעשות סרטים כאלה. במצבים כאלה עוצרים את הצילום וקודם כל עוזרים לילדים. מניסיוני לא תמיד אפשר להציע עזרה בצורה כזו מיידית. אנשים לא משתנים בן לילה, ולא מאמצים את הדרך או את הערכים שאתה מציע להם מתוך איזו תפישה שאתה חי בצורה יותר נבונה מהדרך בה חייהם מתנהלים.אנשים חיים לפי דפוס חיים מסוים אותו הם מכירים וללמוד דפוס אחר לוקח זמן. יש משמעות לזמן שאתה מבלה עם הילדים ובונה איתם מערכת יחסים, ואפילו משמש כדמות לחיקוי שמציעה צוהר לאופן חיים אחר. זה יותר חזק מלעצור את הצילומים ולכפות עליהם את דפוס החיים ועולם הערכים שלך. כאשר זה לא טבעי להם לטווח הארוך הם לא יקבלו את הדרך שאתה מציע גם אם בהתחלה נדמה לך שהם מחקים אותה.


"על כל פנים זהו תהליך ארוך והחלק שלי הוא לספר את הסיפור. אפשר להפנות את השאלה על נקיטת מעשים והירתמות לעזור לחברה לאותם המבקרים בעלי דיעות נחרצות במקרים אלה. לרוב התשובה תהיה שהם מעולם לא עשו מעשה בעצמם. לרוב מדובר בפאנל קבוע וסגור של מוסרניים. מעבר לכך, יש משמעות רבה למי מצלם ולגישה של היוצרים. האם יש פה ניצול בצילום של העני על מנת למכור לעשיר או שיש פה עניין אמיתי ומערכת יחסים אמיתית וחזקה שנבנית בזמן הצילומים שממנה גם הילדים יכולים להפיק תועלת. אם ההתכווננות נכונה אין מגבלות על מה מהסיפור של הילד אפשר לספר ואיך לא משנה כמה הסיטואציה שעליך להראות לעולם קשה."

מה אתה יכול לומר על הפקה של סרט דוקומנטרי ברומניה?
"זה כמעט בלתי אפשרי לקבל תקציב לסרט כזה מקרן הקולנוע הרומנית. עבור ההפקה של "טוטו ואחיותיו" הצלחנו לגייס כסף דרך הפיצ'ינג של הפסטיבל לקולנוע דוקומנטרי באמסטרדם (אידפא). מבחינת קרן הקולנוע הרומנית דורגנו בסדר העדיפות במקום ה- 17 מתוך 19 הצעות, כשמתוכן רק שתיים זכו למימון. לא עזרה לי העובדה שאני הבמאי הרומני היחיד שזכה בפרס האמי, שניתן לי עבור סרט שגם אותו הקרן הרומנית דחתה. היה בלתי אפשרי לגרום ללקטורים של הקרן להבין את הפוטנציאל הגלום בסרט. בסופו של דבר, לשני הסרטים שהופקו ברומניה נאלצתי לגייס מימון מגופי שידור זרים ממדינות באירופה וגם רשת HBO האמריקאית. יתכן שהתהליך הזה של גיוס הכספים מכמה מקורות היה לטובת הסרט. HBO תומכים בכ- 16 הפקות של סרטים דוקומנטריים במזרח אירופה מדי שנה. בעיני הם היו שותפים אידיאליים. העומדת בראש המחלקה הדוקומנטרית ברשת נלחמת על כל פרויקט עד שהפוטנציאל שלו ממומש."

Snow1.jpg
אנדראה וטוטו בשלג, רגעים של אושר נמהלים ברגעים קשים

מה היתה מידת שיתוף הפעולה עם יס?
"גיא לביא ואסנת אדן פריימן מ- Yes דוקו היו מבין גופי השידור הראשונים לתמוך בסרט אחרי הפיץ' באידפא שהיה בשנת 2011. הם עומדים לשדר את הסרט בקרוב בסמיכות להקרנתו בפסטיבל "דוקאביב".

מה היתה התרומה של נועז דשא לסרט?
נועז דשא, רב הכישורים, הוא חבר יקר. בשלב מסוים חיפשתי לסרט מוזיקה מקורית לא קונבציונלית. נועז אינו מוזיקאי מקצועי, אך הוא כותב מוזיקה מעולה. התחלנו לעבוד על המוזיקה לסרט במקביל לעריכה. הקטעים שנועז חיבר התאימו בדיוק לסרט ושניים מהם נשמעים בו. נועז הוא גם קולנוען מעולה והייתי תמיד יכול לקבל ממנו פידבק. אני מאוד סומך על דעתו, וההערות שלו עזרו מאוד לעריכה. מאוד אהבתי את סרטו על מאבק ההישרדות של הילדים בטנזניה."

Alexander Nanau_Movila.jpg
אלכסנדר ננאו במאי הסרט

הסרט ישודר לראשונה בערוץ Yes דוקו ביום ג' 26.05.2015.

"טוטו ואחיותיו" הטריילר לסרט
גילוי נאות: אני מפיק סרט תיעודי על ילדים העובדים כקבצנים. הסרט נעשה בתמיכת הרשות השנייה וצפוי להיות מושלם בחודשים הקרובים.

הראיון התפרסם גם באתר "תעשיה".



יום שני, 19 במאי 2014

דוקאביב 2014 - השלמות מומלצות


פסטיבל "דוקאביב" הגיע לסיומו. בפסטיבל היו סרטים רבים שכדאי לראות. בחרתי לציין כמה מהם שלקחו חלק בתחרות הישראלית והם זמינים כעת לקהל בבתי הקולנוע או על מסך הטלויזיה.

אביגיל שפרבר מבקרת את אחותה אריאלה בזמן המאסר

תקופת מבחן


במאית: אביגיל שפרבר                           ישראל, 2014

אחד הדברים הבולטים בסרט של אביגיל שפרבר הוא היעדר הסיבות. כל ההסברים נשארים מאחור. בסרט לא מפורט על מה נשפטה אריאלה אחותה ונשלחה למאסר. לא מוסבר הרקע ממנו הגיעה אריאלה ומהן הסיבות הפרקטיות שהובילו את משפחת שפרבר לאמץ אותה אליה (בסרט האח יוסי מונה רק את הסיבות הערכיות שהניעו את ההורים כדתיים לאומיים לאימוץ) וגם לא מהן הסיבות לפרידה בין שפרבר ובת זוגה. אותו היעדר מראה את כוח הגדול שיש לסרט, כל ההסברים האלה לא נדרשים לצופים. כל רגע בסרט ברור מהסיטואציה עצמה ומהקרבה בין הדמויות; שפרבר עצמה, אריאלה אחותה המאומצת, ההורים ויתר האחים. הקטעים היחידים שיכולים להחשב כהסברים מקדימים הם קטעים מתוך סרט ישן ששפרבר עשתה על משפחתה בשנת 1999 בשם "אחותי בנצ'יה", אך גם הם לא משובצים בסרט בצורה טריוויאלית של חומרי ארכיון שנועדו להעביר פיסות מידע מסוימות.



אביגיל שפרבר משמאל עם אחותה שרה ברגע מתוך הסרט בו
האחות מציינת את יכולתה של שפרבר להכיל הרבה זהויות מורכבות 


הבחירה הזו לא לרדת לאותם פרטים לא רק שומרת על הסרט מקלישאות של מבנה שאנחנו כבר מכירים, היא גם מגינה על הדמויות ומעניקה לסרט עדינות למרות החשיפה האישית הגדולה. הדיוק בצילום מוסיף לעדינות. גם ברגעים הקשים המצלמה מציגה את בני המשפחה בצורה מחמיאה. שפרבר שצילמה את רוב הסרט בעצמה כבר הוכיחה את כוחה כצלמת בסרטים "החולמות", "סופרוומן" שזכה בפרס הצילום בשנה שעברה ב"דוקאביב" ובסרט "התליין" שבו גם היתה במאית שותפה לצד נטעלי בראון שזכה בפרס לסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה בשנת 2010. לשפרבר יש יכולת לתפוס סיטואציות מרגשות ולהכיל אותן במלואן גם כשהן קורות בחללים קשים לצילום כמו מסדרונות צרים בכניסה לבית הסוהר, ולמצוא זוויות אסתטיות מחד ונטולות מניירות מאידך. מהסרטים שראיתי בתחרות הישראלית הסרט היה הבולט ביותר ושמחתי שגם השופטים החליטו להעניק לשפרבר את פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר וגם את פרס הצילום. סרט אחר בפסטיבל שעסק בנושא דומה בצורה רגישה היה "אחים" שבלט לטובה בתחרות "דוקצעיר" לבתי הספר התיכוניים וגם זכה בה על אף שיצא ממגמה קטנה בפנימית קריית יערים.

הסרט יוקרן בסינמטק חיפה בתאריך 23/05/14 ובמהלך חודש יוני נקבעו לו הקרנות נוספות בסינמטק תל אביב, וכן בסינמטק ירושלים ובסינמטק הרצליה.

בתה של דימנט בשעת חופשה במדבר
צילמה מפיקת הסרט קלאודיה לוין
תפקוד גבוה

במאית: דנה דימנט                                   ישראל, 2014


 לעומת "תקופת מבחן" מדובר בסרט אופטימי יותר. זה לא אומר שמדובר בנושא קל יותר או פחות רגיש. היוצרת דנה דימנט רצתה לתעד את ההתמודדות האישית שלה כאם לבת אוטיסטית. מאז שבתה אובחנה היא הרגישה שאפיקי הטיפול המוצעים הכוללים תרופות שלא מתאימות לכולם כמו ריטלין ואדרל וחוסר רגישות וחשיבה סטריאוטיפית מצד החברה. במהלך הצילומים התוכנית מעט השתנתה כאשר היא גילתה דרך ארגון אס"י קהילה פורחת של אוטיסטים מבוגרים שהשלימו עם הדפוסים היחודיים להם. דימנט גם הכירה הורים לילדים שאובחנו על הספקטרום האוטיסטי שבוחרים לתת לילדיהם תקווה לחיים שלמים לעומת כל אלה שמבקשים למתוח מחיצות ולהדביק תוויות לילדים. למרות כל הקשיים דימנט יצרה סרט מחוייך ברובו שמלמד לא רק על התמודדות עם אוטיזם אלא גם על האפשרות להכיל את האחר. כדאי לשים לב למוזיקה לה אחראי מעצב הפסקול מיכאל אמת. הסרט מלווה בצלילים הנשמעים כמו גרייה חושית נעימה שמוסיפים סקרנות. מבחינת הנושא יש בסרט "תפקוד גבוה" השלמה ל"סרט בר מצווה" הנוגע ללב של דנה אידיסיס שהוקרן בשנה שעברה בפסטיבל שבמרכזו עומד אחיה האוטיסט של הבמאית.
  
הסרט ישודר בערוץ 8 למנויי הוט בתאריך 01/06/14 בשעה 22:00.


סרט על הסופר המפורסם שבתו הבמאית לא זכתה להכיר
בתמונה 
יעקב שבתאי בצעירותו

אבא שלי, יעקב שבתאי

במאית: נועה שבתאי                             ישראל, 2014

בעיני מנחם פרי, אחד המרצים הנחשבים לספרות שגם ערך את ספריו של יעקב שבתאי, הניסיון להצמד בקריאה לפרטים האוטוביוגרפיים של הסופר עושה רדוקציה ליצירה. אולם בעיניו הכלל הזה לא חל על נועה שבתאי יוצרת הסרט. נועה היא בתו של הסופר המפורסם יעקב שבתאי שלא זכתה להכיר את אביה. שבתאי מת ממחלת לב כשהיתה רק בת שמונה חודשים לאחר שניהל עם אימה מערכת יחסים מחוץ לנישואיו מהם יש לו עוד שתי בנות מבוגרות יותר. הסרט הוא ניסיון ראשון של הבת להתמודד עם החור שהותיר אביה וגם הזדמנות להכיר מי היה וכיצד התנהלו חייו האישיים. במסע מלא סקרנות והומור נועה חוזרת לנקודות ציון בחייו של אביה, ליצירותיו המפורסמות שכללו את הספרים "זכרון דברים" ו"סוף דבר", את התסריט לסרטו של אורי זוהר "עיניים גדולות" ופזמונים ומחזות. היא גם פוגשת את אחיו של שבתאי, אהרן המתרגם והמשורר ויואל צייר שחי בצרפת. יותר מבכל המקומות האחרים בהם חיפשה נועה, נראה שבמפגשים עם הדודים היא מצאה קווי דימיון לדמות של אביה כפי שהצטיירה מסיפורי האחרים וגם צעד ראשון בקבלה למשפחה החצויה שלה.

הסרט שודר בערוץ 8 ביום א' 18/05 והוא זמין לצפייה ללא תוספת תשלום למחוברים לשירות ה- VOD של הוט.
למעדיפים את המסך הגדול, הסרט יוקרן שוב בסינמטק תל אביב במהלך חודש יוני.

הבמאי, המפעיל והסייען יחד בקולנוע
שירמן, בן יצחק וחסן יוסף בתום ההקרנה ב"דוקאביב"

הנסיך הירוק

במאי: נדב שירמן                        ישראל, בריטניה, גרמניה 2014


בתחרות בה היתה קשת רחבה של מגוון נושאים קשה להמנע מיצוג לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אחד מהסרטים שנגעו בנושא הוא "הנסיך הירוק". קשה להתייחס לסרט העוסק בסייען פלסטיני ומפעילו בשב"כ מבלי להזכיר את "שומרי הסף" ואת הסרט העלילתי "בית לחם". הסיפור של מסעב חסן יוסף כבר התפרסם בכתבות עיתונאיות ובתוכניות טלויזיה. מדובר בבנו של אחד ממנהיגי החמאס ברמאללה ששיתף פעולה עם ישראל במשך שנים, המיר את דתו לנצרות והיגר לארצות הברית. הסרט חושף גם איך הדברים נראו מצד גונן בן יצחק מי שהיה רכז השב"כ שהפעיל את מסעב. בין השניים התפתחה מערכת יחסים קרובה מעבר לקשר המקצועי בטחוני. מה שהביא את בן יצחק להסתכן ולהחשף כאשר הבין שהוא חייב לעזור למסעב. בתום ההקרנה השניים עלו במפתיע לבמה יחד עם נדב שירמן. הקהל קם על רגליו והריע לשניים דקות ארוכות בזכות החיבור מעורר התקווה ביניהם.

לזכות הסרט יאמר שהוא בעל מבנה מאוד ברור, הצילום מוקפד מאוד והוא ארוז לתוצאה סופית מאוד מלוטשת, לעיתים מולוטשת מדי. בכמה מהקטעים נדמה שחלק מקטעי ארכיון ומהקטעים המבויימים לשם המחשה מכבידים ולא תמיד נחוצים. אולם גם איתם הזרימה של הסרט לא נפגעת. אותה האפקטיביות הביאה את השופטים ב"דוקאביב" להעניק לו את פרס העריכה, עליה אחראים ג'ואל אלכסיס וסאנג'יב היראטאמי. לפני כן, הסרט כבר זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל סאנדנס בקטגוריה הדוקומנטרית, והשבוע הוא עלה להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בארץ. מה שמראה על הכיוון המסחרי שלפעמים הביא לבחירות קלישאתיות מעט כמו ההצגה של מסעב כאילו מבעד למצלמת הבטחון באחד הקטעים. גם הבחירה בשפה האנגלית בה מדברים המרואיינים לא תמיד נראית לגמרי טבעית. השוואה מעניינת מלבד "שומרי הסף" שמאוד דומה מבחינה צורנית ו"בית לחם" לו בן יצחק תרם הרבה מידע בשלב התחקיר, היא לסרט "משפטי חיים" שהיה אחד הסרטים הדוקומנטריים הבולטים של השנה האחרונה ונוגע בקרע שבמעבר בין העולמות.  



הסרט עלה להקרנות מסחריות ברשת "לב".