מחווה לקולנוע ניגרי
אימסוואן בסינמטק תל אביב
אדסוואה
במאי: לנסלוט אודווה אימסוואן ניגריה, 2011
"לו הייתה דרך לשמור על זכויות היוצרים בניגריה, הייתי יכול
להגיע לכאן במטוס פרטי" אמר לנסלוט אודוואה אימסוואן. הציטוט של
הבמאי הניגרי משקף במידה רבה את ההיקף של תעשיית הקולנוע בניגריה, הידועה בשם –
נוליווד. לא זוהרת כמו הוליווד וגם לא מוכרת כמו בוליווד, אך מדובר
בתעשייה של ממש שמגלגלת יותר מ- 200 מיליון דולר בשנה. למעשה זהו מקור התעסוקה
השני בגודלו אחרי תעשייה הנפט במדינת הענק שאוכלוסייתה מונה כ- 170 מיליון נפשות
(כפי שניים מכלל האוכלוסייה בגרמניה לשם השוואה). מרכז התעשייה יושב בניגריה, אך
הסרטים נמכרים בכל רחבי אפריקה ובקרב קהילות אפריקאיות רבות ברחבי העולם.
אימסוואן הגיע כאורח כבוד לפסטיבל הבינלאומי לסרטי
סטודנטים. זהו לא סתם אורח כבוד, כאחד הבמאים
הבכירים של נוליווד הוא חתום כבמאי על קרוב ל- 160 סרטים. קשה
לדמיין כמות כזו של סרטים ואת מהירות העשייה שהכמות בהכרח מכתיבה. אימסוואן המשיך והציג מספרים בלתי נתפשים לפיהם נעשים בכל שנה בניגריה יותר
מ- 2,500 סרטים. יוצא מהנתונים שבשבוע נעשים בניגריה יותר סרטים מאשר בשנה בישראל.
מעניין לדעת מה עושים שם חברי האקדמיה כשהם נדרשים לראות את הסרטים כדי לחלק את
פרסיהם.
לעיננו הבוחנת הסרטים עשויים להיראות חובבניים.
הבימוי פשטני ומחוות המשחק מוגזמות. בחלק גדול מהסרטים משולבים אפקטים דיגיטליים הבולטים
כטלאים ולא משתלבים במראה של הסרט. המוזיקה מוגזמת ולא תמיד תואמת את העלילה, והאפקטים
הקוליים נשמעים ללא הקפדה על העיתוי. אלה בעיות טכניות שהסיבות להן נעוצות
בבוסריות של התעשייה הקיימת עשרים שנה בלבד ובהיעדר הכשרה רשמית לעוסקים בשלבים
השונים של ההפקה. אולם, יותר מכל אלה מפריע שטף הדיבור הבלתי פוסק בסרטים, כמעט
אין בסרטים רגעים של שתיקה, חסרים בהם רגעים של שהות. במעט הרגעים בהם הדמויות
לרגע לא מדברות נשמעת מוזיקה משתלטת על התמונה או שהדמויות עסוקות בצקצוקי שפתיים
קולניים. את מידת הורבאליות מסביר אימסוואן בהבדל תרבותי, באפריקה לא חוסכים
במילים ובנוסף למחוות הגופניות הכל גם נאמר.
בממוצע לוקח בין חודש לארבעה חודשים להפיק סרט
נוליוודי, מכתיבת התסריט ועד הפצתו. בתי הקולנוע נדירים בניגריה ורוב האוכלוסיה
אינה יכולה להרשות לעצמה את מחירי הכרטיסים. הסרטים מופצים ישירות בדיוידי, וסביב
כל טלוויזיה מתקבץ קהל רב שמחכה לצפות בסרטים החדשים שיצאו לשוק. אימסוואן מסביר את
הפופולריות של הסרטים המקומיים בכך שהקהל הורגל לדרמות טלוויזיוניות ששודרו ברשות
השידור הממשלתית וזכו לרייטינג אדיר. בשנת 1985 הממשלה צמצמה מאוד את תמיכתה
בטלוויזיה, וזו פנתה לשדר בעיקר חדשות. לקח כשבע שנים עד שראשוני הסרטים של נוליווד
החלו להופיע, והם מילאו את החלל שהטלוויזיה הותירה אחריה. הסרטים נעשו במימון עצמי
ללא תמיכה ממשלתית ובאמצעים ביתיים. הם זכו כמעט מייד להצלחה, והצלחת הדור הראשון
הולידה תופעה. האמצעים הביתיים שופרו עם התבססות התעשייה וכיום היוצרים משתמשים
במצלמות וידאו דיגיטליות ותוכנות עריכה מתקדמות. אימסוואן חושב שאין בכך די, והוא
חולם על פתיחה של בתי ספר גבוהים לקולנוע שיכשירו אנשי מקצוע של ממש ולא יתבססו רק
על ניסוי וטעייה.
אימסוואן עם לירן עצמור השבוע
הבמאי הניגרי התרגש במיוחד בהקרנת הסרט
"מכובסת" של דפנה מירו מבית הספר מנשר שהשתתף בתחרות הישראלית בפסטיבל.
התרגשותו נוגעת לנקודה אחרת שאימסוואן היה רוצה לראות בה שינוי והיא מעמד הנשים
בנוליווד. התעשייה המקומית הצמיחה כוכבות רבות. לאחרונה הטלוויזיה המקומית אימצה
דפוסים מערביים ופורמטים המוכרים לנו, מה שהאדיר עוד יותר את קידוש הסלבז
המקומיים. הטלוויזיה מלווה את נוליווד ומסקרת את הסרטים, כך אפשר לראות על המרקע
פרמיירות נוצצות עם שחקניות שמעידות בחיוך גדול על התרגשותן לנוכח צאת סרטן החדש.
אולם כאן מסתכמת המעורבות של נשים בקולנוע הניגרי. מכל אלפי הסרטים, בעיקר בשל
שמרנות תרבותית נדיר למצוא כאלה שנוצרו על ידי נשים, וכמעט ואין נשים בצוותים
מאחורי המצלמה.
בינתיים עד שיקרו השינויים שיאפשרו כניסת נשים
ליצירה יש לאימסוואן וחבריו מאבק נוסף. זהו המאבק הבלתי אפשרי נגד מכירת העותקים
הפירטיים. במצב של תעשייה לא מסודרת המורכבת מהרבה גופים פרטיים שונים שמבוססת על
מכירה של עותקי דיוידי אין ליוצרים שום אפשרות להתמודד עם התופעה. מרגע שהסרט
הושלם ומונח על המדפים אין דרך למנוע שתוך כמה שעות ימכרו ממנו זיופים. אחת
השאיפות להתמודדות עם הבעיה היא כן לנסות ולפרוס בתי קולנוע ברחבי המדינה שיהיו
פתוחים בפני כולם, גם בפני רוב רובו של הקהל, בני המעמד הנמוך.
מבחינת התוכן הסרטים נוגעים בנושאים המוכרים
לאזרח הפשוט, אם מדובר במראות מחיי היומיום כמו סיפורי אהבה או מותחני פשע או אם
מדובר בפולקלור ובמיתולוגיה מקומית. בנוסף לסיפורים המיתיים האפריקאיים יש גם
סרטים רבים בעלי מסרים דתיים בעיקר נוצריים וגם איסלמיים באיזורים בהם ישנה
אוכלוסיה מוסלמית.
ההזמנה לאירוע
יקי איילון שנמצא לקראת סיום הלימודים לתואר
שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב גדל כילד בניגריה. בבגרותו הוא נסע לטייל באפריקה
מספר פעמים, ולהגדרתו הוא מרגיש בבית כאשר הוא מגיע לשם. התופעה של נוליווד משכה
את עיניו והוא התחיל בתחקיר לסרט דוקומנטרי עליה. כך הוא הגיע לפגוש את אימסוואן.
לקראת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים ביקש איילון להזמין את אימסוואן כאורח
כבוד לפסטיבל כדי להראות פן אחר ולא מוכר של אפריקה. אימסוואן נעתר בשמחה להזמנה. כנוצרי
מאמין הוא ביקש להגיע למקומות הקדושים. אימסוואן גם העביר הרצאה על נוליווד והשיב
על שאלות במפגש מיוחד שנערך ביום שני האחרון בהנחיית המפיק לירן עצמור.
לאחר המפגש אימסוואן הקרין את סרטו
"אדסוואה". הסרט הוא דוגמה מייצגת לסרטי נוליווד והוא עוסק בסיפור אפי
כפרי שהתרחש לכאורה לפני כ- 250 שנה. אובי אוליסה מנהיג השבט אובולו-אוקו מבקר אצל
אוזבו מנהיג השבט אזומו. אובי אוליסה מתאהב באדסוואה בתו של אוזבו. אוזבו שם לב
להתעניינות של אובי אוליסה בבתו ומזהיר אותו שהנסיכה מיועדת לחתונה עם מלך בנין
בעצמו. אובי אוליסה לא נשמע לאזהרות ובתחבולות מנסה לגרום לאדסוואה להגיע לארמונו
כשהוא מתעלם מכך שפעולותיו יכולות להביא למלחמה. הסרט יוקרן פעם נוספת הערב (שישי) בגינת
לוינסקי המרכז של יוצאי אפריקה בתל אביב. יהיה מסקרן מאוד לראות איך יושבי הגינה
שמגיעים בעיקר מאריתריאה ומסודן שבמזרח אפריקה יקבלו את הבמאי הניגרי ואת סרטו. לפרטים
הטריילר לסרט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה