ארץ קטנה, איש גדול - אברהם הפנר

השקת ספר התסריטים מאת אברהם הפנר

אברהם הפנר, במאי, תסריטאי, סופר, שחקן אך קודם כל מורה

השבוע תחל מחווה לאברהם הפנר, במסגרתה סרטיו יוקרנו בסינמטקים במשך חודש ינואר. הרטרוספקטיבה המקיפה לבמאי מלווה את צאתו לאור של "ספר התסריטים" המכיל את את כל התסריטים הארוכים של הפנר שהופקו ואת התסריט של הסרט הקצר "לאט יותר". הספר היחודי נערך על ידי כמה עורכים: עליזה ציגלר שערכה את כתב העת "פרוזה" בו הפנר ערך את מדור הקולנוע, איתן גרין ורנן שור שהיו מתלמידיו של הפנר בחוג לקולנוע וטלויזיה באוניברסיטת תל אביב, מרט פרחומובסקי ומאיה הפנר בתו של הפנר.

בשבוע שעבר נערך לספר ערב השקה בסינמטק תל אביב. בין הדוברים על הבמה היה גם הבמאי איתן צור שאמר "כל פעם מדהים אותי שכל מה שיש לי מהפנר זה רק משנת לימוד אחת". צור סיפר שלמד אצל הפנר בתחילת לימודיו במסגרת סדנת סופר 8, ועדיין הפנר השאיר עליו השפעה עמוקה וברבות השנים התפתח ביניהם קשר מיוחד שנמשך לאחר שצור החל ללמד קולנוע באוניברסיטת תל אביב, קשר שכלל משחק מדומיין של דו קרב אקדחים שנמשך עד פרישתו של הפנר. 

אברהם הפנר על הסט של "הדודה קלרה" עם חנה מרון

בראיון לטלויזיה החינוכית משנת 2002 הציג המראיין יהודה סתיו את הפנר ומנה את רשימת תאריו: סופר, תסריטאי ובמאי. הפנר מיהר לתקן אותו ואמר "גם מורה, בעיקר אני מורה". הפנר אהב ללמד, הוא לימד בישראל ובחוץ לארץ ואהב את הקשר הבלתי אמצעי עם התלמידים. ההשפעה הגדולה של הפנר והאישיות הלבבית שלו הביאו אותו להיות המרצה הכי מצוטט בקרב תלמידיו שהיו למרצים בעצמם. ציטוטים כאלה שלרוב נגעו בטיפים הקטנים שעוזרים בכתיבת תסריט שלם שמעתי כסטודנט בשיעוריהם של רני בלייר, אסתי נמדר ואחרים, לרוב אחרי הקדמה בסגנון "כמו שאמר גדול מורי התסריטאות אברהם הפנר". בערב ההשקה צור ציטט אחת מהאימרות שהפנר נהג לומר בשיעורים "איפה שתשימו את הרף לשם תגיעו". קלישאה לכאורה, לא כשמדובר במורה החייכן שהיה מזמין את הסטודנטים להפגש עימו בבית הקפה בו נהג לשבת ברחוב דיזינגוף ונהג לומר שלא יהססו לפנות אליו כשיצטרכו את עזרתו. 

הפנר לא רק היה מחייך, הוא ידע גם להוכיח ולהעביר ביקורת. כך כמו בסיפורו של רנן שור מערב ההשקה שכלל ציטוטים שנחקקו בזכרונו כולל ביקורת נוקבת שהיתה להפנר על תקציר לסרט שהקריא בפני הכיתה ולימים התפתח לתסריט של "בלוז לחופש הגדול". הפנר החמיא לעולם הסרט המתואר, אך קבע שאין בסינופסיס בסיס לסרט מאחר ואין יחסים בין הדמויות ו"יחסים לא בונים בשלב המיקס". הפנר גער בו "מר רנן שור פה מוכרים גבינה לבנה, אם אתה רוצה גבינה צהובה לך למקום אחר". שור יצא בטריקת דלת, אך עם הזמן הבין שמורים גדולים לוקחים לחיים ואף הזמין את הפנר ללמד תסריטאות בסם שפיגל ששור עומד בראשו. גם את הביקורת של הפנר שור הטמיע והכניס את דורון נשר לעבוד איתו על המשך התסריט המוצלח של "בלוז לחופש הגדול".

"הסתכלתי איך אתה הולך ושוב אהבתי אותך",
פאני לוביץ' ואברהם בן יוסף מתוך הסרט "לאט יותר"

כאמור הפנר לא היה רק מרצה, אלא גם אחד הבמאים הבולטים בקולנוע הישראלי. את העבודה עם הפנר הבמאי תיאר בצניעות הצלם דוד גורפינקל. היתה בין השניים היכרות מוקדמת והם לקחו חלק יחד במספר מקרים כמו בסרט "חור בלבנה" של אורי זוהר, אך כבמאי וצלם הם שיתפו פעולה לראשונה בסרט "הדודה קלרה" משנת 1976 וכשלוש עשרה שנים מאוחר יותר בסרט "אהבתה האחרונה של לורה אדלר". כשהפנר פנה אל גורפינקל לראשונה כבר היה האחרון צלם עם ניסיון ובעל שם בתעשייה המקומית. אולם עדיין היתה להפנר השפעה גדולה עליו והוא הרגיש שהוא לומד שפת צילום חדשה בה הפנר התעקש על צילום תמיד בגובה העיניים והמוקד הוא לא כוחה של המצלמה. מה שמביא לצילום מלא באיפוק, פשטות ואינטימיות.

עודד קוטלר ששיתף פעולה עם הפנר כשחקן ובמחלקת הדרמה של הטלויזיה הישראלית בשנות השבעים סיפר בערב ההשקה על הניסיון של אותם הימים בקולנוע הישראלי להגיע למשחק כמה שיותר טבעי. כך גם הפנר ניסה בסרט "לאט יותר". זה עולה גם מדבריו של הפנר בספר החדש. בספר כלולים בנוסף לתסריטים המלאים של ארבעת הפיצ'רים ושל הסרט הקצר גם הסברים לאחר מעשה של הפנר על אותם סרטים. קטעים אלה נגזרו מתוך סדרה של ראיונות של מעל עשר שעות שערכו מרט פרחומובסקי ויסמין (מקס) ששון עם הפנר כחלק מהפרויקט של "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי". לדוגמה הפנר מספר שפאני לוביץ' שחקנית התיאטרון הותיקה שגילמה את הדמות הראשית בסרט "לאט יותר" נחרדה לאחר הצפייה בסרט מכך שהיא נראית זקנה מאוד. זיקנה היא לא דבר נעים, אך הרושם הזה מחזק את הראייה של הפנר לפיה לעשות סרטים זה קודם כל לעבוד עם אנשים.

ישי שחר וליאור ייני מתוך "לאן נעלם דניאל וקס?"

 הסרט הידוע ביותר מבין סרטיו של הפנר הוא "לאן נעלם דניאל וקס?". הסרט הוכתר בכמה משאלי מבקרים כסרט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים, אך בזמנו לא זכה להכרה ואף מפיץ לא רצה בו. בספר הפנר מוסיף עוד אנקדוטות כמו ההתעקשות לצלם ב- 35 מ"מ ועל אופן העבודה עם השחקנים. הפנר הציג לשחקנים בכל פעם רק קטעים מתוך התסריט לאחר שזה הותאם לפי השוטים שצולמו, תוך כשהוא מלמד אותם שורה שורה על הסט. הפנר היה נוהג ללהק שחקנים שהכיר או מכרים קרובים לו שאינם שחקנים. אחר כך היה מתאים את התסריט אל השחקנים כדי שאלה ירגישו טבעי ככל האפשר. דמותו של שפיץ גיבור הסרט נבנתה סביב הזמר רן אלירן, זמר ישראלי שזכה להצלחה גדולה בחוץ לארץ ומגיע לביקור מולדת ונפגש עם חבריו מימי התיכון. אחרי שאלירן לא התרצה להשתתף בסרט פנה הפנר אל ליאור ייני. ייני אמנם כבר השתתף בסרט "הסיירים" בבימויו של מיכה שגריר על פי תסריט של הפנר ובעוד כמה סרטים ומחזות, אך הוא היה מוכר יותר כזמר ולא כשחקן. ייני התאים מאוד לתפקיד, כפי שייני העיד על עצמו, מכך שהיה כוכב לרגע. הפנר ליהק לתפקיד של מיכאל ליפקין את חברו ישי שחר שלמד עם הפנר בתיכון בחיפה. שחר לא התעניין במשחק וחשב שאזכור שמו באותו הקשר יוכל לפגוע בקריירה האקדמית שלו. על כן שמו לא מופיע בכותרת הסרט והקרדיט ניתן למיכאל ליפקין שהיה בעצם בן דמותו של שחר. 

בספר הפנר מספר גם על "הדודה קלרה" שהיה הומאז' למשפחתו ובעיקר לאימו, על "פרשת וינשל" שהתבסס על רצח ארלוזרוב כמניע עלילתי, ועל "אהבתה האחרונה של לורה אדלר" שהיה בעיני הפנר המשכו של "הדודה קלרה".

אברהם הפנר על הסט של "פרשת וינשל" 

הקריאה בספר מבליטה את הכשרון של הפנר בכתיבת דיאולוגים. על אף היותו במאי מיומן בולטת הנטייה שלו להתבסס על מילים כתובות. את התסריטים ממלאות רפליקות ארוכות כולל משבצות שחורות עמוסות מלל של מונולוגים שכמעט כל תסריטאי אחר היה מנסה לפרק לקטעים. עדיין אורך הדיאולוגים לא פגע בשטף ואלה נשארו ברובם עד היום קולחים ורעננים.

עודד קוטלר ששיחק ב"פרשת וינשל" אמר בפני הקהל הרב בערב ההשקה "זה ההפנר שלי, אני מתאר לעצמי שכמספר היושבים באולם, כך גם מספר ההפנרים". המבטים באולם המלא הביעו הסכמה והיה בהם צער שמדובר בערב הוקרה ללא חתן שמחה. גם לי יש את הזכרון האישי שלי מאברהם הפנר. כמו צור גם אני למדתי אצל הפנר במשך שנה. היתה זו שנתו האחרונה של הפנר כמרצה. הוא היה חייכן ולבבי אבל עם הזמן שמנו לב שההחלפה בין המילים סרט וספר אינה נובעת רק מתוך תפישה. מספר הסטודנטים בשיעוריו, אחרי שגם הבטיח ציונים גבוהים למי שלא יגיע הלך והתמעט. אולם עדיין היו רגעים בהם הופיע אותו הפנר שתיארו המורים האחרים. הוא היה מבקש מהסטודנטים לספר לו את תקציר הסרט שלהם, והיה גוער בהם כשתיארו עלילה בלי לדעת את הסוף, טעות אופיינית לתחילת הדרך שבה גם נתקלתי כמורה. הפנר היה החלטי מאוד בעניין "כתיבת תסריט מתחילה מהסוף של הסרט". השיעור הזכור לי מכולם היה בבקר לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז פירסם את טיוטת כתב האישום נגד משה קצב. הפנר הכעוס ממעשיו של מי שהיה נשיא המדינה הגיע באותה פעם חד מאין כמוהו לשיעור ודיבר בהתלהבות על העבודה על "ארץ קטנה, איש גדול" מיני סדרה שכתב יחד עם בתו מאיה. 

ליאור ייני בהקלטת אולפן לשיר "אגדה יפנית"
 מתוך הסרט "לאן נעלם דניאל וקס?"

הספר בהוצאת כתר כבר נמצא בחנויות. הרטרוספקטיבה ליצירתו של הפנר תוקרן במהלך חודש ינואר בסינמטק תל אביב, בסינמטק חיפה ובסינמטק ירושלים. בסינמטק חולון יוקרן הסרט "הדודה קלרה".