גן עדן
במאי: רן טל ישראל, 2012
עונת הקולנוע הדוקומנטרי המקומית עומדת בפני סיום. פסטיבל
"דוקאביב" יפתח בתחילת מאי ויחל סבב חדש של בציר השנה החדשה, ומעט אחריו
יגיע פסטיבל הקולנוע בירושלים. באופן מסורתי אפשר להצביע על מגמה שלתחרות הישראלית
ב"דוקאביב" מגיעים סרטים יותר מפתיעים כמו "גם כשעיני פקוחות"
או "Home Movie", בעוד שבירושלים מציגים
לראשונה את הסרטים הדוקומנטריים הישראלים החשובים של השנה. בשנה שעברה הוצגו שם
שני הסרטים הישראלים שהגיעו למועמדות לאוסקר, "חמש מצלמות שבורות"
ו"שומרי הסף". על הראשון כבר הרחבתי רבות, ועל השני אסתפק כעת ואומר
שהוא סרט אפקטיבי עשוי בקפידה וכבר שצפיתי בו בהקרנת טרום הבכורה היה לי ברור שהוא
הולך להצליח מסחרית. לאחרונה מפיצי הסרט פרסמו שהסרט משך יותר ממאה אלף צופים
בארץ, וגם התבשרנו על הצלחתו הקופתית בארצות הברית.
סרט נוסף שעלה בירושלים בקיץ שעבר ואף זכה בפרס הבימוי הדוקומנטרי הוא
"גן עדן" של רן טל. זהו אחד הסרטים התיעודיים היפים של העונה היוצאת
שבלעדיו הסיקור שלי לא יהיה שלם. הסרט הוקרן בסינמטקים במשך לא מעט שבועות וזכה
למחמאות רבות, אך עדיין תשומת הלב שקיבל רחוקה מזו של שני הסרטים המועמדים לאוסקר.
הסרט מתמקד באתר
"גן השלושה" הידוע יותר בשמו
הערבי "סחנה". באתר הנופש הפופולרי הטבע משתלב עם עבודות פיתוח
שנעשו משנות החמישים על פי תיכנונם של ליפא יהלום ושל דן צור. הדבר הבולט בסרט הוא
העושר החזותי של מגוון הצבעים העזים שמתקבל מהצמחיה הירוקה, מהצבע היחודי של המים
העשירים במינרלים וגם מהמבקרים במקום. טל סיפר שבתור ילד מקיבוץ סמוך לסחנה היה
מקום מרכזי בנוף ילדותו, אך מאז לא ביקר שם יותר משלושים שנה עד לאותו ביקור שהביא
לרעיון לעשות סרט שיתמקד בגן. משנכנס לגן טל הרגיש שהוא רוצה להשאר ולהביט באנשים
ונשאר שם כשנתיים. למעשה, עלילת הסרט כולה מתרחשת בתחומו של האתר.
מתוך הסרט
הכמיהה לעבר או הניסיון להתמודד איתו ולבחון אותו מחדש יכולה להתקשר גם לנוסטלגיה. הגן שהיה לנוף ילדותו של הבמאי נראה כמו אי שהזמן בו קפא מלכת. לקראת סוף הסרט משולב סיקוונס של קטעי ארכיון מכמה תקופות, ובכולן הנוף נראה כמעט זהה. האלמנט הנוסטלגי היה קיים גם בסרטו הקודם של טל "ילדי השמש". אולם לשאלתי טל מבקש להבחין בין סרט שנוגע גם בעבר לסרט שמתרפק על העבר או כפי שענה "אם נוסטלגיה היא התרפקות על העבר אז הסרט אינו נוסטלגי". בעיניו גם "ילדי השמש" אינו סרט נוסטלגי על אף היותו מורכב מחיבור של קטעי ארכיון בליווי זיכרונותיהם של מי שהיו ילדים באותה התקופה. נראה שטל היה מעדיף לראות בקיבוץ של פעם ביטוי בשטח לציונות. כאשר הקיבוץ כמו הציונות כל אחד מהם הוא אוטופיה, כמו זו שעולה מתמונת הגן.
לא רק דמויות יצוגיות
מבאי הגן טל בחר בטיפוסים עממיים. אחרי אחדים מהם עקב בזמן ביקורם בגן ועקב אחרי אותן סיטואציות מזמן הביקור כמו דוברי רוסית שהגיעו לנופש עשיר במוזיקה, ילדים חרדים שמתנסים לראשונה בקפיצה לבריכה ממצוק הסלעים או טקס סיום מלא בפאתוס של מחנה קיץ לילדים בסגנון יוון העתיקה הכולל השבעה ריקה מתוכן. דמויות אחרות הופיעו רק לקטעי וידאו סטילס קצרים שמחזקים את את התחושה של הזמן שקפא מלכת. רוב המצולמים חייכנים ונראה שהצילום מחמיא להם. נראה שהבחירה בהם נועדה להעביר את המרקם האנושי המגוון של המבקרים בגן ולא רק לקשט את הסרט. בנוסף להם נבחרו הדמויות העיקריות להן טל הקצה זמן צילום נרחב יותר. עבור הנבחרים נראה שהביקור בגן הוא חוויה מאוד אישית. חלקם משתייכים לקבוצה וכמה מהם מגיעים לגן באופן קבוע לבדם, אך כולם מוצאים בגן או שטל מוצא בביקורם בגן דרך להתמודדות עם פצעים וצלקות שנגרמו כתוצאה מפרידה או מאובדן.
את אותם נבחרים טל הציג לכאורה כפי שהם נוהגים בעת הביקור בגן ללא כל התערבות כשמאוחר יותר הוא הוסיף לכל מהם קטעי ווייס אובר. קטעי האודיו הוקלטו בבתיהן של כל אחת מהדמויות אליהן. לשם טל הגיע לבדו ללא מצלמה עם מכשיר הקלטה בלבד. הבמאי לא הסתפק בליהוק המוצלח של דמויות עממיות אך מודעות לעצמן ולחולשות שלהן. הוא שאף להגיע לסיפורים שישקפו במידה מדוייקת את ההוויה שלהן. הטכניקה של ההקלטה בבתים איפשרה הקשבה אמיתית. אותה אינטימיות הביאה לעומק בשונה מהכותרות הסטריאוטיפיות המוכרות לנו בליהוק של דמויות דומות בתוכניות ריאליטי. הסיפורים כולם עצובים ולעיתים הטקסט נשמע ספרותי, כמו במקרה של דמותו של הגבר הראשון שמופיע האומר "הגוף שלי זקוק להרבה עייפות". הוא מספר על התפרקות שגרת חייו לאחר עזיבת אשתו. הסחנה בשבילו כמו לדוברים נוספים היה קרש הצלה.
מתוך הסרט
לפיתוח השפה הקולנועית המיוחדת יחד עם טל אחראים גם הצלם הראשי דניאל קדם והצלם הנוסף איתי מרום, עבודות קודמות של כל אחד מהם כבר יצא לי לציין לטובה. קדם וגם מרום צלמים מאוד מיומנים ומלאי כשרון, אך הבחירה בהם אינה מובנת מאליה. טל מנמק את הבחירה בצילומים הממושכים בגן השלושה בתקופה שנפרשה על פני שנתיים. יתכן וצלם מבוגר יותר בעל שם לא היה שש להכנס לתהליך הארוך שדרש הרפתקאת שטח כזו. לעומתם שותפה משמעותית נוספת ליצירה היא נילי פלר. בניגוד לשני הצלמים השייכים לדור הצעיר של היוצרים, כאן מדובר בעורכת בכירה, עתירת ניסיון ועטורת שבחים.
למרות האסתטיקה המוקפדת והיעדר סיפור קונבנציונלי המבוסס על גיבור, טל לא רואה בסרט יצירה שיכולה להיות מוצגת כוידאו ארט או בחלל תצוגה המיועד לאמנות פלסטית. הוא רואה בסרט עבודה עם מימד נרטיבי, ורואה חשיבות במימד של הזמן. תחילה היו לטל מחשבות לחזור לכמה מהדמויות ולעקוב אחר ההתפתחות בסיפוריהם. אולם אחרי כמה ניסיונות הוחלט לדבוק בפורמט הסופי של תריסר דמויות מובילות ולכל אחת מהן נשמע מונולוג אחד. אלמנט מרכזי נוסף הוא בניית העלילה סביב שנה שלמה תוך הבלטה של העונות השונות; קיץ, סתיו, חורף ואביב.
מתוך הסרט
אחד ההישגים שאף אחד מאותם אנשים אינו יוצא נלעג גם כשטל עשוי להיות ביקורתי כלפי הדברים הנאמרים. לא תמיד בהכרח מדובר בביקורת, אלא לפעמים באי הסכמה או ברמזים שהדובר לא לגמרי מזדהה אם הדברים הנאמרים. כך באחד הקטעים היפים בסרט מקרה של גבר מבוגר ארוך שיער שמספר שבנו נהרג בתאונת גלישה אווירית. הוא מספר שהאירוע לא שינה לו שכן בשירותו הצבאי בזמן פעולות התגמול "לימדו אותי כשהיו נהרגים לנו חברים אז היינו שרים. היינו שרים כדי להחזיר את המורל". למרות דבריו והעובדה שטון הדיבור שלו נשאר יציב ולמרות המראה הזקוף והקשוח שלו, אין כאן שאלה שמדובר במשבר מצער שהיה לאירוע מכונן בחייו. זה עולה מהקונטקסט של הסיפורים כולם ומהרגישות בצילום בשעת השחייה ובשעת המקלחת עם הרמז העדין לבכי בזמן שהוא מספר שהאם להבדיל ממנו "לקחה ללב".
לשאלה מדוע "גן עדן" ו"ילדי השמש" נבדלים מרוב הסרטים התיעודיים המוכרים העוקבים אחרי דמות ראשית עם קו עלילה ברור, טל עונה שהקולנוע התיעודי מושפע יותר ויותר מהטלויזיה. הטלויזיה היא הממנת של הסרטים ויש לה אסתטיקה משלה, וזו מגמה שמאפיינת את רוב הקולנוע הדוקומנטרי בעולם. כשהזכרתי סרטים שהצליחו בפסטיבלים בעולם כמו "בית חולים דאנובה" ו"חייל על הגג" ויוקרנו בקרוב בפסטיבל "דוקאביב" כדוגמאות לסרטים מחו"ל התלויים במקום ההתחרחשות ללא דמויות מובילות וגם ללא קו עלילה מובחן. טל השיב שאלה היוצאים מן הכלל ושדווקא בישראל בגלל האנומליה של שני ערוצי נישה דוקומנטריים ערוץ 8 ויס דוקו שאינם תלויים באופן ישיר ברייטינג ישנה פתיחות לניסיונות אחרים. הוא מעיד שאילולא אותה פתיחות ואמון מצד יס דוקו "גן עדן ו"ילדי השמש" לא היו קיימים. במקרה של שני הסרטים יס דוקו היו הראשונים לתמוך בפרויקט כגוף משדר ורק אחר כך הקרנות נכנסו לתמונה.
מתוך הסרט
כדוגמאות נוספות לסרטים מאותה מגמה טל הזכיר את סרטיהן של נורית אביב ושל ענת צוריה. לאחרונה הוקדשו שני מאמרים בכתב העת המקוון "תקריב" אותו טל עורך יחד עם ענת אבן. עם זאת, טל מוסיף ש"בישראל הסיפורים מאוד חזקים, והמציאות הפוליטית וזועקת להתערבות. המציאות דורשת אמירה ברורה. זה משפיע על אופי הסרטים". על אף ש"גן עדן" אינו סרט פוליטי באופן מובהק, האלמנט הפוליטי קיים בו בכמה נקודות. בדיון של הנהלת האתר הם בוחנים איך לשקף ששיעור המבקרים הערבים בגן דומה לפלחם באוכלוסיה בניגוד למוניטין שיצא למקום. בתחילת הסרט השומר נשאל אם יש בפנים הרבה "בני דודים". בהמשך הסרט מגלים שגם הוא בעצמו הינו ערבי. חרדי מבוגר שואל בהתרסה מבקרים אם הם "לא יהודים" כשהוא מחפש גברים שירצו להניח תפילין. בהסבר הלאקוני על אתר חומה ומגדל המשוחזר הצעירים נראים משועממים ולעומתו המונולוג של הנערה שעלתה לארץ מבקש לשים במרכז את האישי מול הלאומי.
המתח בין היהודים לערבים עולה
אולי בצורה החזקה ביותר בסיפור של איהאב שהתאהב במרינה על מדשאות הסחנה ואחרי
מערכת יחסים ארוכה נאלץ להפרד ממנה כאשר אביו גילה על הקשר. מרינה נישאה לגבר
יהודי וגם לאיהאב יש אישה אליה "התרגל". לשאלה מדוע אם כך כמי שתומך בקולנוע פוליטי הוא עושה סרטים שאינם פוליטיים באופן מובהק, טל משיב שבישראל תחת הכותרת של קולנוע פוליטי מצויים בעיקר מאמרים מצולמים. אלה בדרך כלל נוגעים בכיבוש או בסמלים המובהקים שלו כמו הגדר. בעיניו יש בנקודה זו זילות של המושג פוליטי שכן קולנוע פוליטי יכול להכיל גם סרטים העוסקים באתוסים הגדולים של החברה, כמו גם קולנוע שהשפה שלו מאתגרת את המבנים ההגמוניים של השפה הקולנועית. לטעמו גם "ילדי השמש" וגם "גן עדן" מייצרים דיאלוג ביקורתי ומורכב עם הציונות ובכלל זה המופעים הבעיתיים שליוו ומלווים אותה. כמו עם רעיון האוטופיה שבמהותו מכיל בתוכו מימד של כשלון.
מתוך "ילדי השמש"
בראיון לטל גורדון לתכנית "הכל תרבות" של הטלויזיה החינוכית טל
סיפר על הסחנה שזהו אחד המקומות היחידים בישראל בהם אפשר למצוא על אותו דשא את כל השבטים
הישראליים יושבים על אותו דשא, לא כל כך סובלים אחד את השני אך עדיין יושבים על
אותו דשא ונכנסים לאותם מים. טל גם הגדיר את הגן "כאחד מהאייקונים של החופש והנופש
העממי הישראליות". מה שעושה את הסרט למתאים מאוד לשידור ביום העצמאות, ואכן
יס דוקו בחרו לעשות מחווה לרן טל בערב יום העצמאות ולשדר את הסרטים "ילדי
השמש" בשעה 21:00, "גן עדן" בשעה 22:15 ואת "מוכר הרגשות"
על הבמאי ג'ורג' עובדיה בשעה 23:30. למחרת ביום העצמאות יהיו שידורים חוזרים
לסרטים.
הטריילר לסרט
TPB AFK
במאי: סימון קלוזה שוודיה,
2013
הסרט יסקרן את מי שתהה איך "גוזלן" נראה מאחורי הקלעים
במסגרת פסטיבל "פרינט-סקרין" בסינמטק חולון המוקדש לתרבות
דיגיטלית יוקרן הסרט "The Pirate Bay Away From Keyboard".
הסרט מתאר את המאבק המשפטי העיקש שניהלו האולפנים הגדולים בהוליווד נגד מייסדי אתר שיתוף הקבצים הידוע. גוטפריד סוורטהולם, פיטר סונדה ופרדריק ניי הם צעירים שוודים
מומחים למחשבים הקימו בשנת 2001 את האתר מתוך תפישה אידיאולוגית חתרנית. עם הזמן
האתר נהיה לאחד הפופלריים בעולם, עד שנגד השלושה ונגד קארל לונדסטרום מנכ"ל
ספקית האינטרנט שדרכה האתר פעל הוגש כתב אישום חריף על הפרת זכויות יוצרים. התביעה
דרשה מאסר בפועל לארבעה ותשלום קנס של עשרות מיליוני דולרים. הסרט עוקב אחר המייסדים
מתחילת דרכם ועד מאבקם המשפטי. הסרט יוקרן בפסטיבל "דוקאביב" בנוכחות
הבמאי. אולם קודם, כחלק מרוח השיתוף האופיינית לפיראטים הוירטואליים והרצון להביאו
לקהל רב הוא מוקרן ללא תשלום בסינמטק חולון ביום ו' 19.04.2013 בשעה 14:00. הכניסה
מותנית בהרשמה מראש.
בקרוב אפתח סדרה חדשה של הקרנות סרטים תיעודיים מלווים בהרצאות שלי בבית קולנוע במרכז. כשהתכנית תסגר אפרסם עוד פרטים, בינתיים ניתן לפנות אלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה