יום רביעי, 8 באפריל 2015

סרטים סביבתיים חדשים חלק א' - פתלתל

שני סרטים דוקומנטריים העוסקים בנושאים סביבתיים רצים בבתי הקולנוע בימים אלה "פתלתל" של אבי בלקין ואבי לוי ו"מלח הארץ" של וים ונדרס וג'וליאנו ריביירו סלגדו. הרשומה הראשונה בנושא מוקדשת לסרט על הירקון של צמד היוצרים הישראלי. חלק ב' יתפרסם בתחילת השבוע הבא.


הירקון בפיתוליו, צילומים - אבי בלקין ואבי לוי

פתלתל


יוצרים: אבי בלקין ואבי לוי                      ישראל, 2014


בניגוד לתחרות העלילתית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה האחרון בה "את לי לילה" סומן כפייבוריט לזכייה עוד לפני הכרזת השופטים, הזכייה של הסרט "פתלתל" בתחרות הקולנוע הישראלי התיעודי היתה הפתעה גדולה. סרט הביכורים של אבי בלקין ואבי לוי התחרה מול כמה שמות בולטים בקולנוע הדוקומנטרי המקומי, יוצרים שזכו בפרסים מרכזיים בעבר ומול פרויקטים שעוררו הרבה תשומת לב בפרזנטציות פתוחות לקהל. הפתעה מתוקה לא פחות היא שהצלחת הסרט לא נשארה בהוקרת השופטים מחיפה. כשהסרט יצא להקרנות מסחריות בסינמטקים גם הקהל קיבל אותו בברכה, וחודש אפריל יהיה כבר החודש הרביעי שאליו הסרט משובץ להקרנות. ללא חברת הפקה הפקה מנוסה ובהפצה עצמאית הצלחת הסרט אינה דבר מובן מאליו, בייחוד כשמדובר בסרט עם מבנה לא שגרתי שבו העלילה עוקבת אחרי מקום דרך מראות של מים זורמים וקטעי ראיונות שנשמעים ברקע בווייס אובר.


צמד היוצרים עבדו על הסרט יחד כשהחלוקה ביניהם היתה שבלקין הוא הבמאי ולוי המפיק, ועל הצילום שניהם היו אחראים. לשאלה איך הגיעו לרעיון לסרט על הירקון בה הם היו כבר מוכנים, אבי לוי השיב בחצי חיוך "בטעות". השניים הכירו כשלמדו קולנוע יחד במחלה לקולנוע של "המדרשה" בבית ברל, ומאז שסיימו את לימודיהם חיפשו אחרי נושא לסרטם הראשון. אבי בלקין גדל בתל אביב ואבי לוי חי בה כבר כבר למעלה מעשור, והירקון פשוט משך אותם אליו. יחד שני היוצרים תכננו לעשות סרט שבו הירקון לא רק נמצא ברקע שלו, אלא הוא גיבור הסרט. את הקונספט הראשוני הם הגישו למסלול "כרטיס ביקור" של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ליוצרים בתחילת הדרך שבו זכו, והחלו לעבוד על התחקיר לסרט.

בלקין ולוי צילמו בעצמם את הסרט על הירקון, בתמונה סירה ששימשה אותם לצילומים


התחקיר כלל שני שלבים שהיו הבסיס לעבודה בהמשך, התחקיר הויזואלי והחיפוש אחר הסיפורים אודות הירקון. אבי בלקין ואבי לוי ראיינו כתשעים אנשים בחיפוש אחר הסיפורים האישיים והזכרונות שיתנו את התמונה המלאה מזוויות שונות של הירקון. בסופו של דבר בעריכה נכנסו עשרים וחמישה דוברים. כמה מהם ידועים מעולם התרבות כמו רוני סומק המשורר, עודד תאומי השחקן, חוני המעגל האמן וכמה מהם מוכרים יותר מתחומי המחקר כמו פרופ' משה אגמי מומחה למקווי מים מתוקים וד"ר עדנה גורני זואולוגית שמזוהה עם התפישה האקופמיניסטית. משני הקצוות שני מרואיינים הבולטים ביותר לא הספיקו לראות את הסרט המושלם לפני מותם. הראשון הוא אריק איינשטיין שנפטר לפני כשנה וחצי, והראיון שלו לסרט היה אחד האחרונים שהעניק. המרואיין השני שגם נפטר בגיל 95 זמן קצר אחרי איינשטיין הוא עזריה אלון ממייסדי "החברה להגנת הטבע" שעמד בראש מאבקים סביבתיים רבים. הרעיון לתת את הבמה למי הירקון ועליהם נשמעים הדוברים הנחה את בלקין ולוי לאורך כל הדרך. כדי לא להתפתות לשבור את הקו המנחה כאשר צולמו הראיונות לא צולמו פני הדוברים. עבור אריק איינשטיין זה היה שיקול מרכזי להיעתר להעניק את הראיון הנדיר.


בלקין ולוי חיפשו סרטים על נהרות או על נוף והתאכזבו כשלא מצאו. למרות התחזקות הדיון הסביבתי עדיין קשה למצוא סרטי קולנוע שעוסקים בסביבה שהם מעבר לקטגוריה של סרטי הסברה. מקורות השראה שצמד היוצרים כן הושפעו מהם היו סרטו של פטריסיו גוזמן "נוסטלגיה של האור" שצולם במדבר אטקמה בצ'ילה וסרטיו של אלן ברלינר עם תפישת העריכה המורכבת שלו שבנויה על חיבור מהותי בין דימוי לסאונד שיוצר מתח בין מה שרואים למה ששומעים. תמונות של נופים וקטעי ארכיון שעל גביהם נשמעים דוברים שונים בווייס אובר לא זרים לצופה המקומי. אלה מהדהדים את הסרטים של רן טל "ילדי השמש" בו העלילה מסופרת בווייס אובר על ידי מספר דוברים שמעלים זכרונות מבית הילדים על רקע קטעי הארכיון מבלי שנראה אותם ו"גן עדן" שמתמקד במקום אחד הסחנה. בעיני בלקין ולוי זו מחמאה גדולה כששמים אותם בשורה אחת עם רן טל, אך הניסיון שלהם היה לקחת את הסרט לכיוון קולנועי אחר, להגיע לקולנוע חדש בו הנוף מושם כגיבור. בעוד שאצל רן טל עדיין האנשים הם הגיבורים.

בעבר הירקון נתפש כמקום של טבע פראי או פיסת גן עדן

לגבי הפן הסביבתי ב"פתלתל" אבי לוי ציין "אנחנו לא אקטיביסטים, יותר עניין אותנו האתגר הקולנועי". המטרה שלהם ביצירה היתה לספר את הסיפור של הירקון ולא להציל אותו. מבין המידע שאספו בלקין ולוי הגיעו להרבה מאוד פרטים עד שהרגישו שאלה רק יעמיסו על הסרט ונאלצו לוותר עליהם. קו המחשבה שהנחה את היוצרים היה שהחיבור לצופים צריך להיות דרך הרגש ולא דרך הסברה. מה שמשך אותם בהיבט הסביבתי היה הקשר בין הסביבה לחברה. אחד הצדדים המרתקים בעיניהם בקשר הזה הוא הקשר בין ציונות לטבע. הציונות מצד אחד קידשה את הנוף של ארץ חמדת האבות, ומצד שני עשתה במקרים רבים הכל לשנות את אותו נוף בשם הקידמה ולתועלת האדם, וגם על מנת לבדל את הארץ משכנותיה. הקשר הזה כל כך העסיק את בלקין ולוי עד שבשלב מסוים חשבו אולי זה צריך להיות הנושא המרכזי בסרט ולא המקרה הפרטי של הירקון.


למרות ההעדפה שניתנה לצד הנרטיבי והאמנותי על פני הפן הסביבתי אפשר לראות יפה בסרט את ההידרדרות של הירקון מסביבה שתוארה כגן עדן למקום מוכה זיהום או תעלת הניקוז של גוש דן. מהסרט עולה שמקור הפגיעה המרכזי בירקון הוא שאיבת המים המסיבית ממקורותיו לעומת הזיהום שאת מקורותיו הצליחו לצמצמם משמעותית באמצעות סינון ובקרה. לפני חמש-שש שנים כולנו נחשפנו לקמפיין נרחב של רשות המים בו הוזהרנו כי "ישראל מתייבשת". משק המים אז התבסס על שאיבה מהכנרת ומהאקוויפרים. כיום בישראל פועלים מתקני התפלת מים באילת, באשקלון, בשורק, בפלמחים, בחדרה ומתקן התפלה נוסף באשדוד נמצא בשלבי הקמה. הקמת מתקני ההתפלה אמנם לא נשמרה בסוד, אך בוודאי היתה פחות מתוקשרת מהקמפיין עם רננה רז כפרזנטורית. כיום יותר ממחצית ממי השתייה בישראל מקורם במתקני ההתפלה. מה שמסיט חלק גדול מבעיית המים לבעית אנרגיה, שכן ההתפלה צורכת כמות אדירה של אנרגיה. רוב האנרגיה בישראל מופקת ממקורות פחמיים מה שגורר זיהום אוויר ופליטה של גזי חממה. לצד ההתפלה ניתן לציין את השיפור בשימוש חוזר במים. כ- 80% ממי הקולחין כיום ממוחזרים ומוזרמים להשקייה ולצרכי התעשייה. בעוד שהזרימה של מי הכנרת במוביל הארצי הופחתה בצורה משמעותית בעקבות ההתפלה והשימוש החוזר במים, לפי יוצרי הסרט עדיין 98% ממי המקורות של הירקון מתועלים לצרכי האדם. המים נשאבים מעומק האדמה ליד ראש העין בכמויות שכמעט ולא מאפשרות נביעות טבעיות. ליד מתקן השאיבה של חברת "מקורות" בלקין ולוי הגיעו למפל שוצף מים, ומשהתקרבו התגלה להם שמקורם של המים בצינור.

בעשורים האחרונים הירקון הפך למקום המזוהה עם טרגדיות 

אחד השלבים המשמעותיים בסרט היה איסוף חומרי הארכיון כשעל התחקיר הויזואלי הופקד אבי לוי. לאחר בחירת הקטעים המתאימים, בלקין ולוי לא הסתפקו בקלטות הביתא ששכבו על מדפי הארכיונים וחיפשו את החומרים המקוריים על פילם. אחרי מאמצים ממושכים עם הרבה עזרה מצד מאיר רוסו מהארכיון הישראלי לסרטים של סינמטק ירושלים אותרו כ- 95% מסרטי המקור. אז העבודה היתה לאחד את הפורמטים השונים, לשחזר קטעים פגומים ולנקות לכלוכים מבלי לפגוע במראה האותנטי החומרים. שלב הרסטורציה נעשה על ידי הצוות של "Realworks" שאחראי לשיחזורים המרשימים של הסרט "אדם הגון". על כל זה נוסף עוד שלב סופי של טיפול בתמונה של תיקוני הצבע באולפני "אדיט".


לא פחות חשובה היתה העבודה על הסאונד שתורמת מאוד לחוויית הקולנוע הטוטאלית של הצפייה בסרט באולמות הסינמטקים. לצד הטכני של עיצוב הפסקול אחראי אביב אלדמע הותיק שזכה השנה בפרס אופיר על הפסקול של "מיתה טובה" ולמוזיקה המקורית אחראי המלחין אשר גולדשמידט שהלחין לאחרונה גם את המוזיקה לקומדיית האימה "מסווג חריג". גולדשמידט מתגורר בהונגריה והעבודה מולו היתה בעיקר דרך הסקייפ, הוא גם עשה את העיבודים. כדי להוסיף למוזיקה חיוּת ודיוק הקליט חלק מהקטעים הרכב של כלי מיתר על הסרט המוקרן בשיתוף עם מנצח הונגרי.

רואים את הים, שפך הירקון


הסרט משודר לעיתים ב- yes דוקו שתמכו בהפקתו, ולמנויי yes הוא גם זמין בשירות yes VOD.
אולם האופציה העדיפה היא כאמור לצפות בסרט על המסך הגדול.



בכל העולם נחלים ומקווי מים מתוקים חשופים להרס ולפגיעה
אני מעביר הרצאה על הייבוש של אגם החולה
צילם: נועם רוסינסקי

הסקירה התפרסמה לראשונה באתר "תעשיה"

אין תגובות:

פרסום תגובה