אני מתכנן פוסט על שני סרטים לא חדשים, אבל מרכזיים מאוד, "אמנות בזבל" על/של האמן ויק מוניז ו"אקזיט דרך החנות" של/על האמן בנקזי. יש הרבה דמיון בין שני הסרטים מעבר לשמות הלא מוצלחים בעברית והמועמדות לאוסקר. לצערי הכתיבה התארכה והפרסום התעכב ובסוף השבוע אני חוזר לצלם לסרט שלי אחרי הפסקה, אז הסליחה עם מי שמחכה לרשומה חדשה.
בינתיים אני אתייחס לכמה נקודות הקשורות לפוסטים קודמים. קבלתי לשמחתי תגובה בעקבות פרסום הפוסט על הסרט "הדמעות של עזה" מכריסטיאן שאננינג (ריבוי הנו"נים במקור) מי שהופקד על עריכת הסאונד בסרט. לדבריו, המטרה שעמדה לנגד עיניו היתה לנסות לא להשתמש בקולות ורעשים לא אותנטיים. הוא מוסיף שלעיתים לא היתה ברירה מאחר והסאונד המקורי היה באיכות ירודה בגלל תנאי הצילום, קרי הדיסטורשן בגלל ההפצצות וציוד לא מתאים או אולי גם צוות לא מיומן. לטענתו הם היו צריכים להוריד את עוצמת הקול של הפיצוצים כדי ליצור איזון וכדי לאפשר לצפות בסרט. מצד שני הוא גם ציין בכנות שביקורת דומה לשלי הושמעה נגד הסרט גם בנורווגיה. במידה ויגיעו עוד תגובות לגביי הסרט אעדכן כאן.
תוספת מאוחרת: ויבקה לוקברג מסרה בתגובה שהיא לא הוזמנה לירושלים, והיתה מצידה שמחה להגיע. היא ביקשה לציין שהעבודה שלה על הסרט החלה אחרי המלחמה לאחר שראתה בחדשות בטלויזיה הנורווגית ילד פלסטיני שסיפר על מות אביו בזמן המלחמה.
דבר נוסף, בפוסט בו הרחבתי על סרטי היומן האישי של תומר הימן הזכרתי שימוש בסרטים ישנים שצולמו בפורמט 8 מ"מ. אותי זה מיד תופס ואני מסוגל לראות סרטים כאלה ללא קול של משפחות שאני לא מכיר. זה גם הפורמט עצמו שהוא יפה ויש בו נוסטלגיה אפילו שלי אישית אין סרטונים מהילדות שלי בפורמט הזה, וזה גם הקונספט של תיעוד לא מודע שמקבל ערך בחלוף השנים. באותה מידה זה יכול להיות צילום וידאו מקלטות ישנות או סרטים היסטוריים על פילם ישן. גם בעבודה על סרט שלי בכל פעם שאני מגיע לאיזו תערוכה היסטורית אני נתקע על עמדות הסרטונים שמציגים את החיים כפי שהיו. במידה ואמצא באיזה ארכיון שתקן קטע שמתייחס ישירות לנושאי הסרט שלי, אשמח לשלב אותו. כבר כשכתבתי את הרשומה ההיא חשבתי לסיים בקליפ חדש שמשלב בצורה יפה סרטוני 8 מ"מ מילדותו של הבמאי. הקליפ לשיר "ברזל ואבנים" של נעם רותם שבויים על ידי יותם מורציאנו משלב קטעים שצולמו בקיבוץ בו גדל ומתאימים מאוד לשיר. לצערי הקליפ לא היה מוכן לגמרי בעת פרסום אותה רשומה. הקליפ מתחרה כעת בתחרות של קשת בה ניתן להצביע און ליין. בעיני הוא בולט ביחוד שלו מול הקליפים האחרים שראיתי מהתחרות בזה שהוא לא מנסה להיראות כאילו הוא לא מכאן (כתבתי בלי להרגיש בכלל, על אף שאני בעצמי לא "כאן" - הכוונה לישראל). יש לי עוד סיבות לפרגן, יותם צילם לי כמה תרגילים בזמן הלימודים. הקליפ שלו מצטרף לרשימה של קליפים שבויימו על ידי יוצאי אותם מחזורים פחות או יותר כמו נמרוד שפירא, תמר דרכלי ואחרים. אני מקווה שהקליפים הם רק שלב לקראת יצירות יותר משמעותיות.
אני מקווה שבהמשך לא אפרסם רשומות ביניים בתדירות של פרקי לקט ב"חי בלה לה לנד".
מהסרטים המהנים של השנה, מקווה שעוד אגיע לכתוב עליו
תוספת מאוחרת: הרשומה שמתייחסת לשני הסרטי פורסמה לבסוף בחודש נובמבר עם ההקרנות הנוספות של "היציאה דרך החנות" בדוקאביב גליל. אתם מוזמנים להכנס לקרוא.
בינתיים אני אתייחס לכמה נקודות הקשורות לפוסטים קודמים. קבלתי לשמחתי תגובה בעקבות פרסום הפוסט על הסרט "הדמעות של עזה" מכריסטיאן שאננינג (ריבוי הנו"נים במקור) מי שהופקד על עריכת הסאונד בסרט. לדבריו, המטרה שעמדה לנגד עיניו היתה לנסות לא להשתמש בקולות ורעשים לא אותנטיים. הוא מוסיף שלעיתים לא היתה ברירה מאחר והסאונד המקורי היה באיכות ירודה בגלל תנאי הצילום, קרי הדיסטורשן בגלל ההפצצות וציוד לא מתאים או אולי גם צוות לא מיומן. לטענתו הם היו צריכים להוריד את עוצמת הקול של הפיצוצים כדי ליצור איזון וכדי לאפשר לצפות בסרט. מצד שני הוא גם ציין בכנות שביקורת דומה לשלי הושמעה נגד הסרט גם בנורווגיה. במידה ויגיעו עוד תגובות לגביי הסרט אעדכן כאן.
תוספת מאוחרת: ויבקה לוקברג מסרה בתגובה שהיא לא הוזמנה לירושלים, והיתה מצידה שמחה להגיע. היא ביקשה לציין שהעבודה שלה על הסרט החלה אחרי המלחמה לאחר שראתה בחדשות בטלויזיה הנורווגית ילד פלסטיני שסיפר על מות אביו בזמן המלחמה.
דבר נוסף, בפוסט בו הרחבתי על סרטי היומן האישי של תומר הימן הזכרתי שימוש בסרטים ישנים שצולמו בפורמט 8 מ"מ. אותי זה מיד תופס ואני מסוגל לראות סרטים כאלה ללא קול של משפחות שאני לא מכיר. זה גם הפורמט עצמו שהוא יפה ויש בו נוסטלגיה אפילו שלי אישית אין סרטונים מהילדות שלי בפורמט הזה, וזה גם הקונספט של תיעוד לא מודע שמקבל ערך בחלוף השנים. באותה מידה זה יכול להיות צילום וידאו מקלטות ישנות או סרטים היסטוריים על פילם ישן. גם בעבודה על סרט שלי בכל פעם שאני מגיע לאיזו תערוכה היסטורית אני נתקע על עמדות הסרטונים שמציגים את החיים כפי שהיו. במידה ואמצא באיזה ארכיון שתקן קטע שמתייחס ישירות לנושאי הסרט שלי, אשמח לשלב אותו. כבר כשכתבתי את הרשומה ההיא חשבתי לסיים בקליפ חדש שמשלב בצורה יפה סרטוני 8 מ"מ מילדותו של הבמאי. הקליפ לשיר "ברזל ואבנים" של נעם רותם שבויים על ידי יותם מורציאנו משלב קטעים שצולמו בקיבוץ בו גדל ומתאימים מאוד לשיר. לצערי הקליפ לא היה מוכן לגמרי בעת פרסום אותה רשומה. הקליפ מתחרה כעת בתחרות של קשת בה ניתן להצביע און ליין. בעיני הוא בולט ביחוד שלו מול הקליפים האחרים שראיתי מהתחרות בזה שהוא לא מנסה להיראות כאילו הוא לא מכאן (כתבתי בלי להרגיש בכלל, על אף שאני בעצמי לא "כאן" - הכוונה לישראל). יש לי עוד סיבות לפרגן, יותם צילם לי כמה תרגילים בזמן הלימודים. הקליפ שלו מצטרף לרשימה של קליפים שבויימו על ידי יוצאי אותם מחזורים פחות או יותר כמו נמרוד שפירא, תמר דרכלי ואחרים. אני מקווה שהקליפים הם רק שלב לקראת יצירות יותר משמעותיות.
אני מקווה שבהמשך לא אפרסם רשומות ביניים בתדירות של פרקי לקט ב"חי בלה לה לנד".
הוספתי את הקליפ ישירות לכאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה